בן שלמה והילדים, אילוסטרציה, AI

בן־שלמה, החלוץ הטבעוני מראשית ההתיישבות

השראה טבעונית מתוך ספר עברי ישן, מראשית המאה הקודמת

כשקוראים היום את הסיפור "אנשי בראשית" מאת אלעזר שמאלי, סיפור שמבוסס בחלקו על דמויות אמת מראשית ההתיישבות היהודית בעמק יזרעאל, קשה שלא להתרשם מאחת הדמויות המפתיעות שבו – בן־שלמה. זוהי דמות יוצאת דופן של פועל חקלאי, שמקפיד להימנע מכל שימוש בבעלי־חיים, למזון, ללבוש, לתחבורה או לעבודה ומקדיש עצמו לחיים של חמלה והסברה.

זוהי אולי לא העדות הראשונה לקיומם של טבעונים בארץ ישראל, אך זו ככל הנראה העדות הספרותית הראשונה שתיארה בפירוט כה מעמיק דמות שעקרונותיה תואמים באופן מדויק את ההגדרה המודרנית של טבעונות: הימנעות מכל סוג של פגיעה בבעלי־חיים – לא רק תזונתית, אלא גם תעשייתית, מוסרית ורגשית.

דמותו של בן־שלמה מציגה חזון טבעוני נטוע בלב תנועת החלוצים, תזכורת לכך שגם בתקופה שבה בעלי־החיים היו שקופים כמעט לחלוטין, קם מי שראה בהם את מי שהם באמת: בעלי חיים, לא מוצרים.

אנשי בראשית, מסדה 1958

בן־שלמה: טבעוני ב־1933, ממש לפי ההגדרה כיום

ההיכרות שלנו איתו נפתחת כשהוא מציג את עצמו כצמחוני, בפני ילדי המשק. בהמשך, הם מגלים שהוא טבעוני ולא רק נמנע מבשר:
“איני אוכל ביצים… אני לא צמחוני, ילדתי, אני טבעוני.”

בן־שלמה מסרב גם ללבוש עור או צמר, הולך יחף, ומסביר:

"לב חדש אתן לאדם… והוא יחדל לרצוח… צמר לא ילבש ונעלי עור לא יעלה על רגליו."

החזון המוסרי שלו מנוסח במילים חריפות:

"וכי מותר לנו לגדל בקר לחלב ולבשר? לא ולא!… ועל אחת כמה וכמה להקים בית־סוהר, לאסוף לתוכו בעלי־חיים ולרדות בהם בשוט כבאסירים – הרי זה חטא שאין לו כפרה."

בן־שלמה מתערב כשהוא רואה ילדים רוצים לרתום את הסוסה העייפה. הוא רץ להגן על תרנגולת חופשית עם אפרוחיה, ואפילו בשעת קדחת ומחלה, הוא ממלמל "קר לה – לפרה…". גישתו מקיפה גם עכברים, שאותם הוא נמנע מלהרעיל – עד כדי כך שהוא רואה בהם, בחוליו, שליחי נקמה על שפגע בהם שלא מרצונו.

העמדה שלו אינה רק דיאטה – אלא תפיסת עולם של חמלה, התנגדות לניצול, וחיים בהרמוניה עם הטבע.

משפחת זייד ואורחים בחווה שעליה מבוסס הספר
מתוך אוסף אלכסנדר וציפורה זייד.

טבעונות – לא רק אישית, גם חינוכית

בן־שלמה אינו מסתפק באורח חייו. הוא גם עוסק בהסברה טבעונית כלפי אחרים – ילדים, מבוגרים, ואף פועלים אחרים בחווה. הוא מסביר מדוע לא מוסרי לגדל בעלי־חיים לשימוש האדם.

באחת הסצנות, הוא מדבר על זעקת בעלי־החיים:

"האם לכך בראת אותנו, שנהיה לברות1 שיני האדם?… בטנו קבר לנו, וידיו מגואלות בדמנו…"

הוא נוקט בגישה מחבקת, לא מטיפה. “אתה טבעוני כמעט,” הוא אומר לפועל אחר, “עליך רק להינזר עוד מבשר וכל אותם החמרים הנפסדים…”

איך הסביבה מגיבה? בדיוק כמו היום

הסיפור מספר לא רק על טבעוני, אלא גם על תגובת החברה אליו. מרשים לגלות עד כמה המנגנונים החברתיים לא השתנו:

  • שאלות פחד: הילד עוזי שואל, "מה יאכלו האנשים?" – ובתגובה, בן־שלמה מראה לו תפוח אדמה קלוי, ואומר שזו מתנת אלוהים – לנו ולכל החי.
  • 💸 דאגות כלכליות: עוזי ממשיך – "אז למה ניתן להם אוכל חינם?" ובן־שלמה עונה: "מאליהם יתפרנסו, כי גדול ורחב הוא עולמו של אלוהים."
  • 😂 לעג וצחוק: הפועל צפור קורא לו "משוגע", מציע לבשל "לביבות מתלתן וחלמית" וצוחק בקול – ממש כמו היום, כשצוחקים על טבעונים כאילו הם אוכלים רק חסה ודשא.
  • 🙄 סטיגמות: אפילו הילדה עמליה אומרת, "בן־שלמה יאכל אותך – תמיד הוא רעב."

אבל בן־שלמה מגיב באצילות. הוא לא נעלב. הוא ממשיך לדבר, להסביר, ולעורר חמלה. יש לו גם רגעי תסכול, אך הוא מתמיד.


האם הדמות מושלמת? ואולי… לא לגמרי

יש קטע אחד חריג בו בן־שלמה משתתף בדיש של תבואה בעזרת סוסה. זה לא עולה בקנה אחד עם יתר הסיפור.
ייתכן שזה ביטוי לקושי להגשים את האידאל בתנאי המציאות.
אבל חשוב לזכור: הסיפור נכתב על ידי סופר שהוא כנראה לא טבעוני. יתכן שלא הצליח לדייק עד הסוף, או שאולי בחר להציג את הדמות כך, כדי שלא תיראה "קיצונית מדי". זוהי תופעה מוכרת גם היום – הרצון של הסביבה למצוא "סתירה", "חולשה", או "צביעות", לא כדי ללמוד, אלא כדי להצדיק את הפגיעה שהם עצמם שותפים לה.


דמות אמיתית – או ספרותית בלבד?

הספר "אנשי בראשית" מבוסס על דמויות אמיתיות (כמו השומר אלכסנדר זייד, שמכונה בספר "חרמוני"), אך הוא אינו ביוגרפיה מדויקת.
אם כך, מי היה בן־שלמה? דמות בדיונית? האם גם הוא נכתב בהשראת אדם אמיתי? מאיפה נחשף המחבר להבנה כה מעמיקה של האידיאולוגיה הטבעונית?

🔎 על כך, במאמר הבא: טבעוני רדיקלי בשנות ה־20: מסע לגילוי ההשראה לדמות "בן־שלמה"


לסיכום:

דמותו של בן־שלמה, טבעוני חלוץ בארץ ישראל של שנות ה־30, היא לא רק עובדה מרתקת מהעבר, אלא מקור השראה אמיתי.
היא פותחת לנו פתח להבין כיצד נראתה הטבעונות לפני כמאה שנה ומה היו השורשים שמהם המשיכה להתפתח עד ימינו.
הטבעונות לא התחילה היום. היא תמיד הייתה שם – קול מוסרי עתיק, שדיבר בלבבות גם לפני מאה שנה.
כשם שהטבעונות התפתחה, התרחבה ונטמעה בעבר, בקצב שהלך וגדל, והיא תמשיך להתרחב – בזכות כל אחת ואחד שפועלים למענה.

📌 אהבתם? שתפו.
📖 עקבו והרשמו למטה לקבלת עדכונים במייל או בווטסאפ– כדי לא לפספס את המאמרים הבאים.


📘 לקריאה:

הסיפור המלא "אנשי בראשית" מאת אלעזר שמאלי – זמין בחינם באתר פרויקט בן־יהודה.

  1. ברות: תפריט, הרגלי אכילה, דיאטה ”וַיִּתְּנוּ בְּבָרוּתִי רֹאשׁ וְלִצְמָאִי יַשְׁקוּנִי חֹמֶץ.“ (תהלים סט, פסוק כב) ↩︎

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Scroll to Top