על כוחם של צדיקים בודדים
פרשת וירא נקראת כשאנו נכנסים לתקופת החורף החשוכה. היא עוסקת בחושך, אבל גם באור המאיר מתוכו. בפרשה מסופר על החרבת סדום, המלאה רשעים. בסופו של דבר, סדום לא נחרבה בשל הרוב הרשע, אלא משום שלא נמצא בה אפילו מיעוט קטן של עשרה צדיקים. אברהם מנסה לסנגר על סדום ולו היה מוצא בה עשרה צדיקים בלבד, היה הדבר מספיק כדי להציל את העיר.
"וַיֹּאמֶר אַל נָא יִחַר לַאדֹנָי וַאֲדַבְּרָה אַךְ הַפַּעַם אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם עֲשָׂרָה וַיֹּאמֶר לֹא אַשְׁחִית בַּעֲבוּר הָעֲשָׂרָה"1
נשאלת השאלה, מדוע מספיק מיעוט קטן כזה של צדיקים כדי להציל עיר מלאת רשע?
התשובה נעוצה בכך שלמיעוט חדור אמונה בצדק, יכול להיות כוח רב שיכול לשנות סדרי עולם, גם כנגד הרוב. שינויים גדולים בהיסטוריה החלו מפעולה של בודדים. משה ואהרן הובילו עם שלם מעבדות לחירות. כשהרצל דיבר בקונגרס הציוני הראשון, בשנת תרנ"ז (1897), על מדינה יהודית, הוא הודה שלו היה מפרסם זאת ברבים, היו מסתכלים עליו כמשוגע2. היו אלה בודדים שנחשבו למשוגעים שהחלו במאבק לשחרור העבדים באמריקה ולשוויון זכויות לנשים. דרכו של האור לגבור על החושך ואברהם ידע שמספיק שיהיו כמה צדיקים בסדום, כדי שתהיה גם לסדום תקווה, שהאור והצדק יגברו. אברהם היה לוחם צדק בודד וקיווה למצוא כאלה גם בסדום. רבי נחמן מברסלב כתב על כך:
"אֶחָד הָיָה אַבְרָהָם"3 – שֶׁאַבְרָהָם עָבַד הַשֵּׁם רַק עַל-יְדֵי שֶׁהָיָה אֶחָד, שֶׁחָשַׁב בְּדַעְתּוֹ שֶׁהוּא רַק יְחִידִי בָּעוֹלָם, וְלֹא הִסְתַּכֵּל כְּלָל עַל בְּנֵי הָעוֹלָם שֶׁסָּרִים מֵאַחֲרֵי ה' וּמוֹנְעִים אוֹתוֹ, וְלֹא עַל אָבִיו וּשְׁאָר הַמּוֹנְעִים, רַק כְּאִלּוּ הוּא אֶחָד בָּעוֹלָם, וְזֶהוּ: "אֶחָד הָיָה אַבְרָהָם". וְכֵן כָּל הָרוֹצֶה לִכְנֹס בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, אִי אֶפְשָׁר לוֹ לִכְנֹס כִּי אִם עַל-יְדֵי בְּחִינָה זוּ שֶׁיַּחְשֹׁב שֶׁאֵין בָּעוֹלָם כִּי אִם הוּא לְבַדּוֹ יְחִידִי בָּעוֹלָם, וְלֹא יִסְתַּכֵּל עַל שׁוּם אָדָם הַמּוֹנְעוֹ… הַמַּלְעִיגִים וּמְסִיתִים וּמוֹנְעִים מֵעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ. וְצָרִיךְ שֶׁלֹּא יָחוּשׁ וְיִסְתַּכֵּל עֲלֵיהֶם כְּלָל, רַק יִהְיֶה בִּבְחִינַת: "אֶחָד הָיָה אַבְרָהָם" – כְּאִלּוּ הוּא יָחִיד בָּעוֹלָם"4
גדולתו של אברהם הייתה שלא התיישר לפי הנהוג בסביבתו, אלא נהג על פי חוש הצדק האישי שבתוכו, גם כאשר זה הוביל אותו לדרך מנוגדת מזו של הרוב בתקופתו. בדורנו, אנו עדים למאבק זכויות משמעותי נוסף, המאבק על זכויותיהם של בעלי־החיים. התורה מצווה אותנו על מניעת צער בעלי־חיים, אבל אנו מחזיקים את בעלי־החיים בכלובים צפופים, משחיתים את גופם ללא רחמים, מפרידים מהם את ילדיהם מיד לאחר הלידה ומונעים מהם את החופש שהוענק להם בבריאה. על רקע מציאות זו, בראשית המאה העשרים, העלה הרב קוק בכתביו (המאוגדים בספר "חזון הצמחונות והשלום") את אידאל הצמחונות שעלינו לשאוף להתקדם אליו:
יש ענף עקרי אחד של התקדמות האנושיות היותר גבוה, שהוא עומד כעת, לפי מצב הקולתורא הנוכחית, רק במצב חלום נעים של איזה אידיאליסטים יותר קיצוניים, והיא שאיפה מוסרית טבעית לרגש היושר האנושי, "שימת עין למשפטם של בעלי חיים במלא המובן".5
בשנת תרפ"ו (1926) הוקמה בירושלים "אגודת צמחונים עברים" ע"י נתן בן ציון חבקין ז"ל. מאז היה תמיד בארץ מספר קטן של אנשים שראו לנגד עיניהם את בעלי החיים וביקשו לעודד אורח חיים שאינו כרוך בפגיעה בבעלי חיים אחרים. בדורנו, כבר לא מדובר בבודדים. הבודדים גדלו לרבים וכיום הטבעונות וערך החמלה מופצים מישראל לרחבי העולם6, כפי שניבא ישעיהו:
שִׁמְעוּ אֵלַי רֹדְפֵי צֶדֶק מְבַקְשֵׁי ה', הַבִּיטוּ אֶל-צוּר חֻצַּבְתֶּם וְאֶל-מַקֶּבֶת בּוֹר נֻקַּרְתֶּם. הַבִּיטוּ אֶל-אַבְרָהָם אֲבִיכֶם וְאֶל-שָׂרָה תְּחוֹלֶלְכֶם, כִּי-אֶחָד קְרָאתִיו וַאֲבָרְכֵהוּ וְאַרְבֵּהוּ. [7]7
הכוח של אור מועט להאיר את החושך נכון לא רק בין אנשים, אלא גם בתוך כל אדם לעצמו. כל אחד מאיתנו הוא עולם ומלואו ובכל אחד מאיתנו יש יצר הטוב ויצר הרע. כל שאנו צריכים הוא לתת ליצר הטוב שלנו להשתלט ולהכתיב את דרכנו, בדרך החמלה, כלפי כל הבריות.
- בראשית י"ח, ל"ב ↩︎
- "לו הייתי מפרסם זאת היום בפומבי, היו מסתכלים עליי כמשוגע, אבל עוד 5 שנים, לכל היותר 50 שנה, יכירו בזה כולם", ב.ז. הרצל ↩︎
- יחזקאל ל"ג, כ"ד ↩︎
- הקדמה לליקוטי מוהר"ן תנינא ↩︎
- הרב קוק, חזון הצמחונות והשלום, א'. ↩︎
- פרוייקט אתגר 22 הישראלי שפועל בכל רחבי העולם. ראו בדברינו על פרשת לך לך https://goo.gl/c4bdwk ↩︎
- ישעיהו, נ"א, א'-ב' ↩︎
