אחיו של יוסף מחליטים להתנכל לו ומוכרים אותו לעבדות. זוהי דוגמה כואבת של סחר בבני־אדם. התופעה שקיימת גם היום, למרות שממשלות העולם מנסות לשים לה קץ. סחר בבני־אדם פוגע בזכותו של האדם על גופו ובחופש שלו. מיצור חי הופך להיות האדם קניין הנתון לשרירות ליבו של "בעליו". מאדם חופשי, הופך יוסף לעבד, מושלך לבור ולכלא ומאבד את חירותו. הנביא עמוס, בהפטרת השבוע, מתייחס בחומרה לסחר בבני־אדם:
כֹּה אָמַר יְהוָה עַל שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ עַל מִכְרָם בַּכֶּסֶף צַדִּיק וְאֶבְיוֹן בַּעֲבוּר נַעֲלָיִם.1
היום המודעות לזכותו של אדם על גופו וחירותו, התקבלה כנורמה בציבור וסחר בבני־אדם נותר בעיקר במסגרת עולם הפשע. לעומת זאת, עדיין לא רווחת בציבור המודעות לזכויות דומות של בעלי־חיים אחרים.
הפילוסוף טום רייגן ("The Case for Animal Rights") גוזר את זכויות הפרט מתוך צרכיו. בעלי־חיים שונים זה מזה ומבני־האדם בצרכיהם ומכאן גם בזכויות. קיים שוני גם בין בני־אדם. ילדים, למשל זקוקים לחינוך ולכן יש להם זכות לחינוך, אבל אין להם זכות להצביע בבחירות. יש גם זכויות משותפות, הנגזרות מצרכים משותפים. הצורך לחירות בסיסית ולחיים, משותף לכל היצורים החיים ומכאן נגזרת הזכות לחירות ולחיים, עבור כל בני־האדם וגם עבור בעלי־חיים אחרים.
התייחסות לכך שזכויות נגזרות מצרכים, מופיעה כבר בתנ"ך:
יוֹדֵעַ צַדִּיק, נֶפֶשׁ בְּהֶמְתּוֹ; וְרַחֲמֵי רְשָׁעִים, אַכְזָרִי.2
צדיק יודע מה צרכי הבהמה ומספקם בהתאם. לעומתו, רשעים מגלים "רחמים" שאינם תואמים לצרכים ולכן יש בכך מן האכזריות. הרמב"ם משווה בין הצער של בני־אדם ובעלי־חיים אחרים, בהקשר של הצורך בקשר בין אם לבנה:
כי אין הבדל בין צער האדם בכך וצער שאר בעלי־חיים, כי אהבת האם וחנינתה על הבן אינו תוצאה של ההיגיון, אלא פעולת הכוח המדמה המצוי ברוב בעלי החיים כמציאותו באדם…3
על ההקבלה בזכות לחירות בין בני־אדם לבין בעלי־חיים אחרים, ניתן ללמוד גם מסיפורו של הצדיק ר' זוסיא. מסופר על ר' זוסיא שהלך לאסוף תרומות בעבור מצוות פדיון שבויים. בדרכו נתקל בכלוב ובו ציפורים כלואות:
וראה הצדיק שם קן ציפורים, איך שהם ניצודים, ומגמתם הוא לפרוח באויר העולם כטבעם להיות צפור דרור. ונכמרו רחמיו עליהם ואמר: "אני מכתת רגלי להשיג מעות עבור פדיון שבויים, והנה אין פדיון שבויים גדול מזה להתיר הצפרים ממאסרם." ועשה כן ופתח הקן וברחו הצפרים לדרכם.4
בעל הבית חזר וראה שהציפורים שוחררו. הוא ראה בציפורים קניין ולא יצור חי. הוא ראה בצדיק "משוגע" ואף הכה אותו נמרצות:
אתה המשוגע, איך מלאך לבך לעשות המעשה הרע, להבריח את הצפרים שלי, והפסדת לי ממון הרבה ששילמתי עבורם.5
הסיפור מסתיים כעבור זמן כשר' זוסיא נתקל באותו אדם, שהפך למקבץ נדבות, לאחר שכל רכושו הלך בשריפה. ר' זוסיא הבין שהשם גמל לו על מעשיו. מי שלא ריחם על ציפורים ואדם – לא זכה לרחמי שמיים.
הסיפור המלא, "כיצד קיים ר' זוסיא מצוות פדיון שבויים?", מובא כאן.
בתמונה: מכירת יוסף, ציור של קונסטנטין פלוויטסקי,1855
