למה נועדו בעלי החיים?
בפרשת בראשית מסופר על בריאת העולם, שמסתיימת בבריאת האדם ולפניו בעלי החיים. יש הטוענים שבעלי החיים נבראו בעבור האדם, בדרך כלל כהצדקה לניצול ולפגיעה בבעלי חיים ובעיקר לאכילתם. נושא היחס בין האדם לבעלי החיים זוכה להתייחסות, מייד לאחר בריאת האדם:
"וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבְכָל-חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל-הָאָרֶץ"
מה הכוונה במילה "רדו"? יש החושבים שזה אומר שעלינו לאכול את בעלי החיים, אבל על כך הכתוב עונה מייד בפסוק הבא:
"הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת-כָּל-עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ וְאֶת-כָּל-הָעֵץ אֲשֶׁר-בּוֹ פְרִי-עֵץ זֹרֵעַ זָרַע לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה"
כלומר המזון שיועד לנו בבריאה, הינו מזון מהצומח בלבד. לשורש רדה יש כיום משמעות שלילית שמזוהה עם שליט אכזר, אבל בלשון המקרא, פירושו הוא למשול ותפקיד המושל הוא לדאוג לטובת נתיניו ולא לאכלם. על כך כתב הרב קוק:
"אין ספק לכל איש משכיל והוגה דעות, שהרדיה האמורה בתורה איננה מכוונת לרדיה של מושל עריץ המתעמר בעמו ועבדיו רק להפיק חפצו הפרטי ושרירות לבו; חלילה לחק עבדות מכוער כזה שיהיה חתום בחותם נצחי בעולמו של ד', הטוב לכל ורחמיו על כל מעשיו, שאמר "עולם חסד יבנה" (תהלים פט)" (חזון הצמחונות והשלום, ב')
רק 1600 שנה לאחר הבריאה, הותרה אכילת בשר בדיעבד, כאשר אדם אינו עומד ביצר (על כך בשבוע הבא). לכן ברור שבריאת בעלי החיים לא נעשתה כדי שיהיו מזון לאדם, שהרע הכוונה המקורית בבריאה הייתה שהאדם ייזון מהצומח בלבד.
הצורך להצדיק את ניצול בעלי החיים דרך ייעודם העסיק כבר את הקדמונים. טענה זו הובאה כבר על ידי הפילוסוף היווני אריסטו:
"ניתן להסיק שהצמחים נבראו למען בעלי החיים ובעלי החיים למען האדם" (פוליטיקה, א8)
לטענה זו משיב הרמב"ם במורה נבוכים:
"כן עשׂויים לסבור שתכלית המציאות כולה היא רק מציאות מין האדם כדי שהוא יעבוד את האל, ושכּל מה שנעשׂה נעשׂה רק למענו…אבל אם עוקבים אחר דעה זאת, כפי שחייבים בני-דעת לעקוב אחר דעות, מתברר הפגם שבה. וזאת בכך שאומרים למי שמאמין בדעה זו: "האם הבורא יכול להביא לידי מציאות את התכלית הזאת, שהיא מציאות האדם, בלי כל ההכנות האלה, או אין הוא יכול להביאו לידי מציאות אלא לאחריהן?" ואם יאמר מישהו שזה אפשר ושהאל יכול להביא לידי מציאות את האדם בלי שמים, למשל, אזי ייאמר: "מה אפוא התועלת שיש לו בכל הדברים כולם אשר אינם התכלית? הלא הם למען דבר אשר אפשר שיימצא בלי כל אלה!" " (מורה נבוכים ג' י"ג)
כלומר לפי הרמב"ם, לו היתה נכונה הדעה כאילו כל תכלית הבריאה היא האדם וכל השאר נועד לשרת את האדם בתכליתו זו, זה היה הופך את כל הבריאה למיותרת, שהרי אלוקים יכל לברוא את האדם בלבד, באופן שלא יהיה לו צורך בכל השאר. מכיוון שלא נברא רק האדם, הרי שלכל פרט בבריאה תכלית משל עצמו ולא הכל נברא למען האדם.
הרמב"ם מסכם:
"לכן בעינַי הדעה הנכונה בהתאם לאמונות התורה, והמתאימה לדעות העיוניות, היא שאין להאמין שכּל הנמצאים הם בשביל מציאות האדם, אלא אף שאר הנמצאים מכוונים לעצמם ולא בשביל דבר אחר" (שם).
כל זה מוביל אותנו למסקנה שבעלי החיים לא נבראו כדי שננצל אותם ובוודאי שלא כדי שנאכל אותם, אלא להיפך, עלינו לנהוג כמושלים נאורים ולדאוג לטובתם.
נסיים בדברי הנביא ישעיהו בהפטרת השבוע:
"לִפְקֹחַ, עֵינַיִם עִוְרוֹת; לְהוֹצִיא מִמַּסְגֵּר אַסִּיר, מִבֵּית כֶּלֶא יֹשְׁבֵי חֹשֶׁךְ" (ישעיהו מ"ב, ז')
כאשר נפקח את עינינו ונראה את הסבל הרב שאנו גורמים לבעלי החיים דרך צריכת מזון מהחי, נוכל לשחרר אותם מהשבי ומהחושך ובכך גם אנחנו נצא אל האור.
