מדוע ובאילו תנאים הותרה אכילת בשר?
במשך 120 שנה הקים נח את שמורת בעלי החיים הגדולה בהיסטוריה, שמורה שנועדה להגן על כלל בעלי החיים, והאדם בתוכם, מפני הכחדה. 120 שנה לקח לנח להתכונן למבול – להקים את התיבה, לאגור מזון מתאים עבור כל בעלי החיים, ללמוד את צרכיהם ולאסוף נציגים מכל המינים.
במשך שנה נוספת שמר עליהם נח בתיבה, עד שהסתיים המבול, ירדו המים וגדלה צמחיה שתאפשר את קיום בעלי החיים מחוץ לתיבה.
כל זה נעשה כמובן בהוראתו ובהנחייתו של הקב"ה. נשאר לקיים רק עוד שלב אחד אחרון – לשחרר את בעלי החיים לחופשי, כדי שיתרבו וימלאו שוב את כדור הארץ בחיים.
צֵא מִן-הַתֵּבָה אַתָּה וְאִשְׁתְּךָ וּבָנֶיךָ וּנְשֵׁי-בָנֶיךָ אִתָּךְ. כָּל-הַחַיָּה אֲשֶׁר-אִתְּךָ מִכָּל-בָּשָׂר בָּעוֹף וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל-הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל-הָאָרֶץ הוצא (הַיְצֵא) אִתָּךְ וְשָׁרְצוּ בָאָרֶץ וּפָרוּ וְרָבוּ עַל-הָאָרֶץ 1
ואז קורה דבר מוזר. במקום לשחרר את כל בעלי החיים, כדי שהמעטים ששרדו את המבול יוכלו שוב להתרבות ולהחזיר את החיים לעולם, נח אוסף חלק מבעלי החיים ושורף אותם על המזבח, כמנהג עובדי האלילים. 2
כשריח השריפה מגיע לשמים, הקב"ה מבין שגם אחרי העונש הכבד, נותר באדם יצר הרע שאינו יכול להשתלט עליו:
וַיָּרַח יְהוָה אֶת-רֵיחַ הַנִּיחֹחַ וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-לִבּוֹ לֹא-אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת-הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו3
בעקבות מסקנה זו, מתיר השם את אכילת הבשר. ובכן, מדוע הותר מה שנאסר קודם לכן?
אפילו עונש כבד כמבול, לא סילק את יצר הרע מהאדם, לא ניתן היה לסלק את כל הרוע והיה צורך להגבילו. האיסור על אכילת בשר לא קויים ונוצר חשש שאם ישאר איסור שהאדם אינו עומד בו, יפרץ הסכר והוא יתעלם מכלל המצוות.
מכיוון שזו היתה מטרת ההיתר, הוא ניתן במגבלות. רק כאשר אדם אינו עומד ביצר, יש לו את ההיתר לאכול בשר וגם זה תחת מגבלות רבות של חוקי הכשרות. הרב קוק מסביר:
בבא היתר התורה לאכילת בשר, אחרי קדושת המצוות במתן תורה, האריכה בהצעת הדברים: "ואמרת אוכלה בשר, כי תאוה נפשך לאכול בשר, בכל אות נפשך תאכל בשר"4
יש כאן גערת-חכם נסתרת והערה גבולית. כלומר, כל זמן שמוסריותך הפנימית לא תקוץ באכילת בשר בע"ח, כמו שכבר אתה קץ מבשר אדם 5
כלומר אכילת בשר מותרת רק כל עוד המוסר הירוד שלנו לא מרתיע אותנו כנגד התאווה לאכול בעלי חיים. אולם ברגע שהמוסר של אדם עולה והוא עומד ביצר לאכול בעלי חיים, ההיתר כבר לא קיים ואין בו צורך.
גם התלמוד מגדיר את ההיתר ואת חוקי הכשרות רק כבאים להגביל את יצר הרע ולצמצם את הנזק:
לא דיברה תורה אלא כנגד יצר הרע, מוטב שיאכלו ישראל בשר תמותות שחוטות ואל יאכלו בשר תמותות נבילות 6
ההיתר לאכול בשר אינו היתר לוותר על שאיפתנו להתעלות ברמת המוסר. אדם שעדיין אינו עומד ביצרו ואוכל בשר אינו פושע, אבל יש בו עדיין יצר הרע שיש לשאוף להתגבר עליו. סקרים שנעשו בשנים האחרונות הראו שמעל מיליון ישראלים כבר הפסיקו לאכול בשר ועוד רבים שואפים לכך, דבר שמעיד שאנו נמצאים בדור שבו מדרגת המוסריות עולה ויותר אנשים מצליחים להתגבר על יצר הרע ומפסיקים לאכול בעלי חיים.
נסיים בפסוק מההפטרה:
הן (הִנֵּה) אָנֹכִי, בָּרָאתִי חָרָשׁ–נֹפֵחַ בְּאֵשׁ פֶּחָם, וּמוֹצִיא כְלִי לְמַעֲשֵׂהוּ; וְאָנֹכִי בָּרָאתִי מַשְׁחִית, לְחַבֵּל 7
השם נתן לנו אמצעים ליצור ונתן אמצעים להרוס, אבל לנו הבחירה ביניהם. ניתן לנו ההיתר לאכול מהצומח, או להיכנע ליצר הרע ולאכול מהחי, אבל לנו הבחירה באיזו דרך ללכת.
- בראשית ח', ט"ו-י"ז ↩︎
- על פי הרמב"ם, הקורבנות אינם צורך אלוקי, אלא צורך של האדם. עובדי האלילים נהגו להקריב קורבנות כדי להאכיל את אליליהם. ביהדות, האל אינו זקוק לאוכל ולמתנות גשמיות, אבל בני האדם התקשו לוותר על הרגל זה ולכן איפשרו קורבנות בתנאים מסויימים ובמקום מסויים, כדי להגביל את התופעה. "אי אפשר לפי טבע האדם שיניח כל מה שהרגיל בו פתאום…ומפני זה השאיר השם מיני העבודות ההם והעתיקם לשמו יתברך" מורה נבוכים ג', ל"ב. ↩︎
- בראשית ח', כ"א ↩︎
- דברים י"ב, כ' ↩︎
- הרב קוק, חזון הצמחונות והשלום, פרק ד' ↩︎
- תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף כ"א, עמוד ב' ↩︎
- ישעיהו נ"ד, ט"ז ↩︎
