ג'ורג' ברנרד שו

המחזאי הנודע ג'ורג ברנרד שו, נולד בשנת 1856, בדבלין שבאירלנד. שו נולד למשפחה קשת יום, עם אב אלכוהוליסט וללא אמצעים כלכליים. הוא רכש את השכלתו העל תיכונית בלימוד עצמי. בגיל 20 הוא עבר ללונדון.

שו היה צמחוני מגיל 24 ועד לפטירתו בגיל 94. בכתביו הוא מביע פעמים רבות את דיעותיו בקשר לצמחונות וזכויות בעלי־חיים, כמו גם בנושאים חברתיים רבים. שו הביע התנגדות נחרצת לניסויים בבעלי־חיים ול"ספורט" אכזרי המנצל בעלי־חיים.

שו נפטר בשיבה טובה בגיל 94 ועל בריאותו ניתן להסיק מכך שפטירתו באה בעקבות נפילה מסולם, בשעה שגזם עץ בגינתו.

אני גאה מאוד להביא מדבריו, דבר שמציב אותי בחברה מכובדת של תומכי זכויות בעלי־חיים, המצטטים את שו. זאת לאור הציטטה הראשונה שלו:

ציטטות נוספות, הקשורות יותר לזכויות בעלי־חיים:

(בתגובה לשאלה מדוע הוא צמחוני) באמת! השאלה היא הפוכה. מדוע אתה מבקש ממני לדווח על אכילה הגונה? אם הייתי זולל וסובא את גופותיהן החרוכות של בעלי-חיים, אז היתה לך סיבה טובה לשאול אותי מדוע אני עושה זאת.¹

כל עוד אנו עצמנו קברים חיים של יצורים שנרצחו, איך אנו יכולים לצפות לתנאים אידיאלים כלשהם על כדור הארץ?

בעלי החיים הם חבריי… ואיני אוכל את החברים שלי.

חשבו על האנרגיה הכבירה שאצורה בבלוט! קוברים אותו באדמה והוא פורץ ומתפתח לאלון ענק! קברו כבשה ולא יקרה כלום, פרט לרקבון.

האישה הצעירה: אתה יודע, עבורי זו ארוחת צהריים משונה במקצת. אתה פותח בקינוח. אנחנו מתחילים במנה העיקרית. אני מניחה שזה בסדר, אבל אכלתי כל כך הרבה מהלחם, הפירות ושאר המטעמים שאני כבר לא מרגישה שאני רוצה בשר.
הכומר: אנחנו גם לא נציע לך, אנחנו לא אוכלים את זה.
האישה הצעירה: אם כך, איך אתם שומרים על הכח שלכם?
הכומר: הוא שומר על עצמו.²

נאמר לי שהתזונה שלי כה דלה, כך שלא אוכל לתקן את עצמותי השבורות ולתפקד. לכן ביצעתי צילום רנטגן והפתעה! עצמות מוצקות מושלמות ומשובחות בלבן כה יפה שהשארתי הוראות כך, שאם אמות, יכינו ממני מותח כפפות וישלחו לך אותו כמתנה.^{3 4}

הנדרסון (עורך הביוגרפיה של שו): תהיה נחמד ותספר לי איך אתה מצליח להשאר כה צעיר.
שו: אני לא. אני נראה בגילי ואני בגילי. אלה הם אנשים אחרים שנראים זקנים יותר ממה שהם. מה אתה יכול לצפות מאנשים שאוכלים גופות ושותים אלכוהול?⁵

הפשע הנורא ביותר כנגד יצורים אחרים אינו שנאה כלפיהם, אלא האדישות כלפיהם. זוהי תמציתה של חוסר אנושיות.

כאשר אדם רוצה לרצוח נמר, זה נקרא ספורט. כאשר הנמר רוצה לרצוח אותו, זה נקרא אכזריות.

אכזריות אינה פחות אכזרית כאשר היא מתרחשת במעבדות ומכוּנה מחקר רפואי.

ההרגל גורם לאנשים להשלים עם כל אכזריות. האופנה מניעה אותם לרכוש כל הרגל.

דארווין הביא האבולוציה לציבור הרחב, בנוסף לתרומתו הייחודית לתחום. כעת, ההבנה הנרחבת של האבולוציה, מציידת האת האדם ההומני בבסיס מדעי, וזה מבסס את השוויון הבסיסי בין כל היצורים החיים. זה מציב את ההרג של חיה כרצח, בדיוק באותו מובן שהרג של אדם הוא רצח.

זה מסוכן. היזהר לך מלשאוף אל העל־אנושי, – זה מביא לידי בזיונו של האנושי. בעיני האדם סוסים, כלבים וחתולים אינם אלא מיני יצורים, העומדים מחוץ לתחומו של עולם המוסר. ממש כך בעיני האדם העליון הגברים והנשים הם מיני יצורים העומדים גם הם מחוץ לתחומו של עולם המוסר. דון ז’ואן זה היה נוהג חביבות בנשים ונימוס בגברים, ממש כשם שבתך זאת היתה נוהגת חביבות בגורי־חתולים וכלבי־שעשועים; אך חביבות כזאת היא שלילה גמורה של יחוּד הנפש האנושית.⁶

ולסיום פואמה של שו, קברים חיים, בשפת המקור:

Living Graves

We are the Living Graves of murdered beasts,
Slaughtered to satisfy our appetites.
We never pause to wonder at our feasts,
If animals, like men, can possibly have rights.
We pray on Sundays that we may have light,
To guide our footsteps on the path we tread.
We`re sick of war, we do not want to fight –
The thought of it now fills our hearts with dread,
And yet – we gorge ourselves upon the dead.

Like carrion crows we live and feed on meat,
Regardless of the suffering and the pain
we cause by doing so, if thus we treat
defenceless animals for sport or gain,
how can we hope in this world to attain,
the PEACE we say we are so anxious for.
We pray for it o`er hecatombs of slain,
to God, while outraging the moral law,
thus cruelty begets its offspring – WAR.

התמונה למעלה: שו בכנרת, 1931, אדווין סלומון; עיבוד – תמר הירדני, 2013 – ארכיון המדינה, זיהוי תמונה: 137.3.1.13

1. The Vegetarian, 15 January 1898 ↩︎
2. The Simpleton of the Unexpected Isles, Prologue, Sc. III ↩︎
3. מכתב לגב` פטריק קמפבל ↩︎
4. כאמור למעלה, שו נפטר בגיל 94, כשהוא נהג לטפס על סולם ולגזום את העצים בגינתו, דבר שמעיד גם הוא על מצב עצמותיו ↩︎
5. אביו של שאו היה אלכוהוליסט, דבר שככל השפיע עליו גם בנושא זה ↩︎
6. דון ז'ואן בגיהנום, תרגום: אברהם שלונסקי, מתוך פרוייקט בן יהודה ↩︎